שלום! שמי אילן סלומון, אני מטפל שמתמחה בפתרון קשיים נפשיים, מאמן אישי להורים וילדים, יועץ זוגי, מומחה לבעיות למידה, וגם רוקח בהכשרתי, בן 47, תושב תל-אביב. בשילוב עם ידע על תרופות, תוספי מזון ודיאטה, עזרתי בעשור האחרון בהצלחה למאות מבוגרים וילדים עם כמעט כל בעייה אישית, חינוכית והתנהגותית, קשיי קשב וריכוז, בעיות למידה, מתחים, חרדות, דיכאון, בעיות התנהגות וכו'. רבים נמנעו או נגמלו בזכותי מנטילת תרופות פסיכיאטריות וסמים בכלל. אם את/ה רוצה להיות יותר שמח/ה ובריא/ה ולהיפטר מהבעיות שלך עכשו, קבע/י איתי פגישה!
להיות יותר שמח
מהתבוננות על אנשים שעברו טיפול פסיכולוגי, לא קשה להבחין שהטיפול המקובל, לא בהכרח הופך אנשים למאושרים או לשמחים יותר. פסיכולוגים רבים כיום מאמינים באמת ש"הכל כנראה תורשתי במוח", מפנים את מטופליהם ליטול תרופות נגד דיכאון ותרופות הרגעה, וחלקם אף נוטלים תרופות כאלה בעצמם. השילוב של שיחות וסמי הרגעה אלה הופך את המטופל לספק מהופנט, ולעיתים "עסוק בעצמו" באופן כפייתי גם לאחר תום הטיפול. אימון עוזר לך להגשים את שאיפותיך ולהנות מהסיפוק הכרוך בזה.
לרוב הרופאים כיום אין את האפשרות להציע לאנשים עזרה ממשית בתחום הנפש חוץ מסמים, שרק מטשטשים את התחושות הקשות, אולם לא פותרים את הבעיות. בדרך כלל הם גם לא מספיקים להסביר את הסיכונים והנזקים שבנטילתן.
כל אבחון שתסכימו לעשות לילד בבית הספר יוביל אתכם היישר אל הנוירולוג או הפסיכיאטר, שלרוב יקבע כי הוא "סובל" מהפרעה או ליקוי, וירשום לו, "לטובתו", 'ריטלין', 'קונצרטה' או 'ריספרדל' במקום להמליץ על טיפולים מתונים יותר תחילה. אני מספק תזונה ותוספי מזון מתאימים, אימון מדוייק והדרכה אישית ספציפית לילד ולהורים. כל אלה מביאים לשיפור יכולותיו ומצבו בכל תחום בעייתי בתוך שבועות ספורים, וכך לא מודבקת לו תווית מכפישה לכל החיים.
כאיש מקצוע, שמכיר את התרופות הללו והנזקים שהן גורמות, ועזר למאות למצוא פיתרונות חלופיים, אני מציע גם לך להיעזר בי כדי לחסוך ממך ומילדיך סיכונים ונזקים, שלעיתים הם בלתי הפיכים. קל בהרבה לטפל בקשיים לפני שנוטלים תרופות, אולם אף פעם לא מאוחר. אני מאמין, שנפש בריאה ושמחה ויושר אישי הם הנכסים החשובים ביותר שיכולים להיות לנו ולילדינו כדי להצליח בחיים.
אלה התכניות שאני מספק:
בהיותי סטודנט עבדתי במחלקה פסיכיאטרית סגורה במשך שנה וחצי בעזרה לחולים. שם נוכחתי לראשונה בנזקים הקשים של התרופות הפסיכיאטריות, וביחס הצונן, המשפיל והמתאכזר כלפי חסרי הישע, ההיפך הגמור ממה שנפש מרוסקת זקוקה לו בשעה שהיא מנסה למצוא פינה שלווה. פגשתי במסגרות חיי השונות אלפי מבוגרים וילדים שצרכו כל תרופה פסיכיאטרית אפשרית החל בריטלין ופרוזק, ועד לתרופות האנטי פסיכוטיות החזקות ביותר. תמיד המלצתי על חלופות בלתי מזיקות כאשר היה ניתן. כיום, לאחר שנים של לימודים וניסיון מחוץ לדלפק בית המרקחת, אני יכול לעזור לרבים לצאת ממצבי משבר ולהמריא בחיים ללא תרופות.
אנשים נוטלים סמים כדי לטשטש או להקל על תחושות לא נעימות, אולם לאחר שההשפעה פוחתת האדם מצוי במצב גרוע יותר, לכן הוא חוזר לסם. סמים הינם חומרים שומניים, לכן הם מצטברים ברקמות השומן ובמערכת העצבים, ובהדרגה מדרדרים את מצבו של הנוטל אותם.
הרעיון של לנסוע להודו או לדרום אמריקה כדי להתנסות בסמים מעיד על טיפשות או על בורות.
גם מי שלא חוזר במצב פסיכוטי, או שלא מגיע לפסיכיאטר בתוך כמה שנים עדיין מוצא עצמו מידי פעם כשהוא צורך סמים או אלכוהול, שקוע בתחושות או מצבי רוח בלתי מוסברים, במחשבות טורדניות, ובעוד הרס עצמי.
זה בדיוק מה שהפסיכיאטר עושה:
הוא נותן לאדם עוד ועוד תרופות כדי "להרדים" את הקשיים או את הנזק שסמים ותרופות קודמות גרמו, במקום לנקות את הגוף מהסמים והתרופות ולטפל בנפש ללא סמים נוספים.
זהו מעגל טראגי וקטלני!
האם בעיות וקשיים באמת נפתרים על ידי תרופות פסיכיאטריות? סביר יותר, שאדם, שנוטל סמים אלה פשוט לא מרגיש סבל, וחי בעולם של אשלייה זמנית, שסופה גרוע. האם באמת מגלים לנו את כל הסיכונים והנזק של תרופות אלה בטווח הארוך? האם יש בכלל דרך חזרה מטיפול בתרופות פסיכיאטריות? הייתכן שמסתירים, ולא מלמדים את הרופאים בעצמם, שקיימות תשובות שאינן מזיקות לרבות מבעיות הללו לפני שהן מחמירות? מי אחראי למחדל הזה?
ה'מדע' הפסיכיאטרי מנסה לשכנע את הציבור שחרדה, דיכאון, הפרעות קשב וריכוז וכו' אינם ניתנים לפיתרון; ש'זה גנטי', ושמדובר ב'חוסר איזון כימי במוח'; ייאוש מוחלט למי שעובר אבחון אצל הפסיכיאטר. מסתבר שזה לא ממש מדויק! יחד עם יצרני התרופות ובתמיכתן הכלכלית, מפרסמת הפסיכיאטריה עוד ועוד הפרעות חדשות, משכנעת יותר ויותר אנשים שהקושי שלהם נמצא במוח, ומשווקת להם את הסמים שלה, שמשתלמים מאד למערכות הבריאות, אולם גורמים לנזק בלתי הפיך, והופכים אותם לצרכנים כרוניים. אני מקווה שבזכות אתר זה תוכלו לראות שקיימות עוד אפשרויות.
הבעייה עם הפסיכיאטריה היא שהיא מגדירה כמעט כל מצב נפשי או התנהגות כ'הפרעת נפש'. למרות חוסר המדעיות המובהק שבשיטת אבחון זו, החוק מתיר לפסיכיאטר לאבחן, לתייג אותך ולשלול את זכויותיך. מותר לפסיכיאטר, על סמך אבחנות אלה, לכלוא אותך בסביבה מלחיצה ומשפילה, לקשור אותך, וכמובן לכפות עליך בכוח לבלוע סמים, גם אם אתה מסרב לכך בתוקף. מאות אבחנות ותוויות, חסרות בסיס רפואי ממשי, מאפשרות לפסיכיאטרים לגרום נזק נפשי וגופני בלתי הפיכים לאנשים הכי חלשים בחברה. הם עושים זאת באין מפריע יום אחרי יום במסווה של 'רפואה', ובגיבוי מלא, אך סמוי, של חברות התרופות, אשר גורפות רווחים עצומים מהמכירות של סמים אלה.
שימו לב לדוגמאות הבאות:
ביישנות הפכה על ידי הפסיכיאטריה להפרעה נפשית: 'הפרעת חרדה חברתית', ומחייבת נטילת תרופות נגד חרדה.
העדפת בילוי מול האינטרנט מוגדרת על ידי הפסיכיאטריה כהפרעה נפשית: 'הפרעת התמכרות לאינטרנט'. הטיפול דומה ל'טיפול' בהתמכרויות: תרופות נגד דיכאון.
העדפה לבצע קניות בבתי טבע הפכה למרבה הגיחוך גם היא להפרעה נפשית: 'הפרעה כפייתית של צריכת מזונות בריאות'. גם הטיפול לכך הוא תרופות פסיכיאטריות.
עשרות ההשפעות השליליות של התרופות הפסיכיאטריות, כגון, חרדה, תוקפנות, אי שקט או מחשבות אובדניות מוצגות כ 'תופעות לואי', אולם מסתבר שאלו הן השפעות ידועות וצפויות של סמים על מוח האדם, והן חלק בלתי נפרד מצריכה שלהם.
באמצעות אבחונים פסיכיאטריים גורמים לאמנים, לספורטאים ולילדים מוכשרים רבים להאמין כי הם חריגים, וכך גם הופכים אותם לצרכנים קבועים של סמים, אשר בהדרגה מחסלים את יכולותיהם.
העלאת המודעות הציבורית לקיומן של חלופות לפסיכיאטריה, היא צעד ראשון בדרך להפסקת הביזיון שמאפיין תחום זה, כאשר השפלה, ברוטליות, פגיעה בזכויות אדם ונזק מוחי בלתי הפיך שגורמים סמים תרופתיים ומכות חשמל נחשבים לטיפול, וזוכים למימון ממשלתי בשם הרפואה. בפועל, 'טיפולים' כאלה רק מייצרים עוד חולי ונחשלות, וכך מצריכים שימוש בעוד ועוד תקציבי רווחה שמשלם המיסים צריך לממן. באופן זה הם ממוטטים את עתידה של החברה. במקביל מזרימה הפסיכיאטריה את תקציבי הבריאות שלנו לכיסם של תאגידי תרופות בינלאומיים. תוך שהיא מגבירה את מספר החולים הפסיכיאטריים במקום להפחית אותם, הפסיכיאטריה מחזקת את שליטתם ומעורבותם האינטרסנטית של חברות אלה בסדר היום הציבורי על חשבון רווחתו ועתידו של האזרח הפשוט.
פסיכיאטרים יוצאים נגד חבריהם למקצוע!
במאמר במגזין האמריקני 'פסיכולוגיה היום' באוקטובר 1999 מספר הפסיכיאטר הידוע דר' לורן מושר כיצד החליט לבטל את חברותו ב 'אגודת הפסיכיאטרים האמריקנית' לאור "שימוש היתר הלא מוצדק וההרסני בסמים פסיכיאטריים של רבים מחברי למקצוע בעידודן של חברות התרופות". גישתו הייתה להשתמש במינימום של תרופות ובמכסימום של תמיכה נפשית לחולים במוסד שהקים לצורך המחקר המוצלח שביצע. באמצעות גישה זו הצליחו כל המאושפזים' שהוגדרו כסכיזופרנים' לחזור לתפקוד בתוך תקופה קצרה יחסית, ולא להזדקק עוד למה שהוא כינה 'תרופות שמשבשות את המוח'. שורה של רופאים בעלי שם אימצו מאז את גישתו, ומודים בגלוי, שתרופות פסיכיאטריות מחמירות בהדרגה את מצבו של המטופל.
התיאוריה שעליה מבוסס הטיפול בתרופות פסיכיאטריות מדברת על 'חוסר איזון כימי במוח'. לטענתה סמים אלה מספקים חומרים כדי 'לאזן' את המוח. זוהי תיאוריה שמעולם לא הוכחה. שום חוקר לא הצליח מעולם למדוד או להגדיר מהו מוח מאוזן או לפתח בדיקה ביולוגית כלשהי שיכולה להראות מהי הרמה הנכונה של חומר כלשהו במקום כלשהו במוח. העובדה שסמים מטשטשים כאב נפשי, או גורמים ל'אופוריה' (=תחושה של התרוממות רוח) לא אומרת שיש מחסור בהם בגוף. תיאוריה זו גרמה בתוך שנים ספורות למיליוני אנשים בכל העולם להפוך לצרכנים קבועים של תרופות נגד דיכאון, כגון: פרוזק (פריזמה, פלוטין), סרוקסט(פאקסט), רסיטל(ציפרמיל), ציפרלקס(אסטו), לוסטרל, רמוטיב ואחרים.
מתנגדי התיאוריה טוענים שסמים אלה מתערבים בפעילות המוחית, משבשים אותה, ורק מייצרים תחושה של הקלה, אולם גורמים נזק רב ומתמשך למערכת העצבים. המתנגדים מתבססים על אינסוף דיווחים על נזקים ארוכי טווח של תרופות פסיכיאטריות. הם טוענים שיש לטפל באנשים עם קשיים התנהגותיים או נפשיים באמצעים שאינם הרסניים ועם מינימום של תרופות כאלה.
ד"ר פיטר ברגין, פסיכיאטר אמריקני נודע, כותב בספרו: "להילחם בפרוזק": "אם קפה ואלכוהול משפיעים על החשיבה ועל המוח, זה לא אומר שהם חסרים לגוף או לחשיבה. באותו אופן, אם התרופות משפיעות על המוח, זה לא אומר שיש משהו חסר במוח שמצדיק שימוש בהם. זהו הגיון עקום ובלתי מדעי". הוא פירסם ספרים על כך שהתרופות, הניתנות על ידי חבריו למקצוע, פועלות באמצעות שיבוש פעילות המוח, גורמות נזק רב, ולא באמת מרפאות את האדם.
(1).jpg?id=9471808)
