אלטרנטיבה לתרופות הפסיכיאטריות
הערה משפטית:
המידע הניתן להלן אינו מהווה תחליף לביקור אצל רופא. בכל מקרה של בעייה דחופה, מקרה חירום או מצוקה נפשית או גופנית יש לפנות לקבלת טיפול רפואי.
הבהרה: אינני יכול לעזור הרבה לאנשים שקיבלו טיפול פסיכיאטרי ממושך.
בגלל תופעות הגמילה, כדאי שהפסקת תרופות פסיכיאטריות תיעשה תמיד בידיעה ובליווי של רופא.
בפרק זה אציג כמה נקודות חשובות שעשויות למנוע כניסה למסלול של תלות בתרופות פסיכיאטריות ונזקים בלתי הפיכים לבריאות ולתפקוד.
תרופות פסיכיאטריות אינן מרפאות:
סמים רק מטשטשים תחושות קשות באופן זמני, אולם מחמירים את הבעיות בטווח הארוך.
סמים נפוצים בקרב אנשים שעושים פעולות מזיקות, כיון שהם מקלים על רגשות אשם, חרטה ובושה. הם משכיחים את מה שלא נעים לזכור.
אדם אשר בגד או שיקר לאשתו עלול לסבול מעצבנות, חוסר שינה, דיכאון וייאוש ולקבל אבחנה של דיכאון. הסיבה לכך איננה הכימיה במוח, אלא עשיית המעשה המנוגד למצפונו. תרופה פסיכיאטרית רק מטשטשת באופן זמני את תחושות האשם הללו, אך בטווח הארוך היא מגבירה את החרדות ויוצרת תלות ודיכאון חמורים אף יותר.
לסביבה יש השפעה עצומה על המצב הנפשי:
השארת האדם בסביבה שבה ביצע עבירה, או שבה עבר טראומה, או איבד אדם קרוב, תמנע את החלמתו או תעכב אותה. הסביבה מזכירה לו ומעוררת אצלו את התחושות הקשות. מעבר לסביבה שונה ונעימה תזרז מאד את החלמתו.
סביבת האישפוז הפסיכיאטרי כיום הינה מלחיצה ומאיימת במקרים רבים: קשירות, איומים, צעקות, כליאה, שלא לדבר על עלבונות, השפלות וציניות כלפי חסרי הישע ברגעי השבירה שלהם.
טיפול פסיכולוגי, האמנם?
טיפול פסיכולוגי לא מתאים לאנשים השרויים במצב נפשי קשה. חיטוט פנימה בקשיים עלול "להטביע אותם" בתוכו, להציף אותם ולהחמיר את מצבם. דווקא הליכה בחוץ, המסיחה את תשומת ליבו מהקשיים, גירויים חיצוניים נעימים או תעסוקה מתאימה, יכולים להיות יעילים יותר בשלב הזה מהטיפול הפסיכולוגי המקובל.
הפסיכיאטריה משכנעת אותך ש"משהו לא בסדר בכימיה של המוח שלך"
הנסיון מלמד שהטענה הזו לבדה מייאשת את המטופלים, ומונעת מהם להשתפר, כיון שהיא גורמת להם להניח באופן שגוי שההחלמה איננה בידיהם, אלא בידי המוח, ושרק סמים יכולים לשנות משהו במוח של מישהו.
הגישה ההפוכה נותנת לאדם דרך פעולה ותקווה:
היא מבוססת על ההנחה שהאדם התערער בגלל משהו שנעשה לו בעבר (למשל אובדן אדם קרוב), בגלל משהו פוגע שממשיך להיעשות לו (צימצום ההכנסה שלו), בגלל משהו מזיק שהוא בעצמו עשה(בגידה בנישואין), בגלל משהו מזיק שהוא ממשיך לעשות (עישון סמים), בגלל משהו שהוא צריך לעשות ולא עושה (לא מתעורר לעבודה), וכו'. ושהוא יכול בהדרגה להתאושש מזה, ולחזור לעצמו (כל עוד לא מטשטשים באמצעות סמים את יכולתו לראות, להבין, להחליט בעצמו, או לשנות דברים, וכל עוד לא גורמים לו לאופוריה (מעין תחושת שכרות שגורמות תרופות נוגדות דיכאון) אשר אמנם מרחיקה את הכאב הנפשי, אבל מנתקת את האדם מעצמו והופכת אותו לחסר יכולת ואפתי בדיוק כמו השתיין בפאב)).
עוזרים לו לאתר את כל הדברים המערערים האלה שעשו לו, או שהוא בעצמו עושה או שהוא צריך לעשות ולא עושה. מעודדים אותו לטפל בהם או לשנות אותם. כך בהדרגה הוא מפסיק לשקוע בתוך הסבל שלו ובעבר הכואב שלו. הוא מצליח להסתכל יותר החוצה, אל סביבתו בזמן הווה. הוא מחזיר לעצמו בהדרגה את האחיזה במושכות, ומתאושש.
כמובן שיש בעיות ואובדנים בדרגות חומרה שונות, שהשפעתן כבדה יותר או פחות. במקרים הקשים נעזרים בסבלנות ובאמצעי תמיכה נוספים שיפורטו בחלקם גם בהמשך.
הפסיכיאטריה מתעלמת מהגורמים החיצוניים למצב הנפשי. אם קיימים גורמים חיצוניים למצבו של האדם שאפשר לטפל בהם, אזי אין צורך להשפיע על המוח באמצעות סמים, ולחברות התרופות לא יהיה מה למכור. מומחה אמיתי לבריאות הנפש צריך לחפש אחר הגורמים הללו לדיכאון העמוק, למתח הרב או לחוסר השינה הממושך. אם האדם לא סבל מהם קודם, אזי ברור שלא נולד איתם וזה אומר שאין לו בעייה גנטית במוח (אין זה אומר שחומרים כימיים לא משפיעים על המוח, אלא שצריך לטפל בגורמים הללו ולא בתוצאה שלהם, שרק היא מתבטאת במוח).
להלן חמש דוגמאות שונות:
דוגמא: אדם שלא מצליח להירדם. הפסיכיאטר בכלל לא חושב לברר מה הסיבה לכך. הוא פשוט נותן לו כדור שינה, שהוא נאלץ לקחת כל שארית חייו. כמה עצות שעוזרות לאנשים מודאגים היו יכולות לפתור לחלוטין את הבעייה, ולחסוך תלות לכל החיים, ואת כל תופעות הלואי הרבות שיש לכדורי שינה. אבל חברת התרופות לא יכולה להרוויח ממתן עצות.
מסתבר, לדוגמא, שאנשים רבים מפתחים מתח נפשי בעקבות האזנה ממושכת לחדשות או קריאה יומיומית של מדורי החדשות בעיתון. כדורי ההרגעה, שהם מקבלים מן הפסיכיאטר, רק משבשים באופן כימי את פעילות המוח, ועלולים דווקא לפגוע ביכולת עמידותם ללחצים. חלק חשוב בטיפול יהיה, כמובן, להפסיק את המינוי לעיתון היומי, ולצאת במקום זה להליכת בוקר בפארק הסמוך. בהדרגה המצב הנפשי עשוי להשתפר מעט, וזו רק פעולה אחת.
דוגמא: בחורה קיבלה דיכאון מאז שהתחילה לצאת עם בחור מסויים.מסתבר שהבחור מתנהג אליה באופן ציני ולא מפרגן. הוא גורם לה להרגיש שהחברים שלו חשובים יותר ממנה. אפשר לייעץ לה לשנות את אופי הקשר עם החבר. במקום זאת היא עלולה להיות מאובחנת כסובלת מדיכאון ולקבל תרופה בקלות יחסית.
דוגמא: אדם מדוכא בגלל חובות כבדים שאינו מצליח להחזיר. אפשר להדריך אותו כיצד לפרוש את החוב, ולהגדיל את הכנסתו, והוא יהיה פחות מיואש, וכך יוכל להתאושש, ולחזור לעצמו. תרופה פסיכיאטרית תהפוך אותו בהדרגה לתלוי, מעורער וחסר יכולת אמיתית להתמודד עם קשיים בעתיד. אדם מצליח מאד שהיכרתי, שדיבר על התאבדות בגלל חובות שהיו לו, אושפז בכפייה, הוחתם על טופס הסכמה לטיפול בשוקים חשמליים, ולאחר סידרה ארוכה של טיפולים הפך להיות כמו 'צמח' שבקושי מזהה את ילדיו.
דוגמא: אשה שאיבדה את בן זוגה, לא מפסיקה להיזכר באסון שקרה לה. כל חדר בבית מזכיר לה את בן זוגה. שינוי סביבה, אפילו זמני, עשוי להקל עליה מאד, ולהביא להתאוששותה. הבית שלה כרגע גורם לה להרגיש רע. אז היא מטפלת בזה. היא עוברת לגור אצל חברה טובה בעיר אחרת. היא לא זקוקה להתערבות כימית במוח כדי לחזור לעצמה. אם תתחיל בטיפול תרופתי סביר שתיאלץ להמשיך בו כל ימי חייה. וכאשר תפסיק אותו, מצבה עלול להידרדר מאד.
דוגמא: ההורים מקבלים תלונות חוזרות על ילדם מהמורה. המורה טוענת שהוא "מתנתק" כל הזמן במהלך השיעור ולא מקשיב. היא טוענת שיש לו בעייה שדורשת איבחון נוירולוגי לצורך מתן ריטלין (מקרה אמיתי). בירור מעמיק מגלה שמורה זו הפנתה כבר 10 ילדים בכיתה לאיבחון כזה. כמו כן מסתבר שהמורה דוגלת בשיטה של "שאלות בסוף". וגם נוהגת לזלזל בתלמיד ששואל "שאלות טיפשיות" ובכך מרתיעה ילדים מלשאול לגבי מה שלא הבינו. תלמיד, שלא מבין דבר מה, לא מעז לשאול את המורה, ופשוט מתנתק. במקרה זה שיחת הבהרה עם המורה, והשלמת פיגור בחומר הלימוד פתרה את הבעייה, ומנעה מתן ריטלין לילד. מציאת הסיבה לבעיה בסביבתו של הילד, במקום לחפש מה לא בסדר אצלו, הספיקה כדי לשפר מאד את המצב.
לעיתים הסביבה מטרידה את האדם במשך שנים עד שהוא מתמוטט. בחור מבוגר, שלא התחתן, חי עם אימו השתלטנית. אמו מחדירה לו ללא הרף עד כמה הוא לא יוצלח, שאף אחת לא תירצה אותו, ושהוא לעולם לא יצליח בחיים. הוא הופך ליותר ויותר בודד ומיואש. בהדרגה הוא מגיע להתמוטטות עצבים, לאישפוז, לטיפול תרופתי קבוע, לאישפוזים חוזרים ואף למוות בגיל צעיר בין כתלי המוסד הפסיכיאטרי. (אגב, אימו, היא זו שמאשפזת אותו בכל פעם מתוך דאגה, ואף באה לבקר אותו, וממשיכה ללחוש על אזניו את משפטי הרעל שלה). הטיפול במקרה זה: לאתר את הגורם המייאש, לעזור לבן להשיג דיור מוגן מחוץ לבית. למצוא משרה פשוטה, ובהדרגה להפחית את השפעת האם עליו כדי יוכל להתאושש.
אדם שצורך סמים מאבד את יכולתו ונכונותו לטפל בגורמים החיצוניים למצבו. הוא מפסיק להיות מודע להם. הוא הופך להיות `עבד` של פתרונות קלים. הוא לא מעוניין עוד להתמודד. כך פועל אדם מסומם.
הפסיכיאטר לא מסביר שהתרופה גורמת לתלות: הוא חושש שחשיפת הנזק תמנע מהאדם להסכים ל'טיפול' (הוא מחליט עבור החולה). זה פוגע בזכות החולה לחייו ולבריאותו.
תזונה ומצב נפשי:
קל לראות שרעב מחמיר מצב נפשי. מזון דל ולא מזין פועל באותו אופן.
מרכיבי מזון רבים הכרחיים לשפיות של האדם, והיעדרם משבש תהליכים חשובים במערכת העצבים. משום כך תזונה טובה יכולה למנוע וגם להפחית קשיים נפשיים.
דוגמאות: אנשים רבים שיש להם 'הפרעות' אכילה מידרדרים גם בגלל אכילה לא סדירה או הרעבה עצמית. אנשים בדיכאון נוטים לעיתים לאבד תיאבון, וכך מצבם מחמיר. אנשים שנוטלים סמים בעצם מרעילים את מערכת העצבים וגורמים בכך למחסור חמור במרכיבי תזונה. גם אנשים המצויים בהתקף פסיכוטי לעיתים נמנעים מלאכול וכך מצבם מחמיר וכו'. זוהי נקודה שחייבים לטפל בה.
קרא גם: "תזונה לנפש"
ישנם חומרי הרגעה טבעיים שאינם מזיקים:
במשך שנים הייתי המום, במסגרת עבודתי כרוקח, לראות כל כך הרבה מרשמים לכדורי הרגעה, דיכאון ושינה שניתנים לאורך זמן למרות התלות, ההחמרה והנזק שהם גורמים למטופלים. לא הבנתי מדוע הממסד הרפואי ממש נלחם, לעיתים, כנגד חלופות שאינן מזיקות.
לשינה, למתח ולחרדה: אפשר להכין תמיסה צלולה של קלציום ומגנזיום ביחס מתאים (לא כדורים, כיון שהספיגה המיידית היא שיוצרת את ההשפעה). את התמיסה מכינים מאבקה. זה יכול לעזור באופן יוצא מן הכלל. ברחבי העולם זה משמש אף כמרכיב עיקרי בתהליך גמילה של נרקומנים מהרואין. והכי חשוב: זה מכיל מינרלים בלבד. הגוף מכיר את המרכיבים הללו, ואפשר לקחת את זה לכל החיים. קשה להאמין, אך זו עובדה!
רופא שמתעלם ממידע שכזה גורם נזק למטופל.
ויטמינים ומינרלים במקום תרופות פסיכיאטריות:
זוהי נקודה מאד חשובה. ויטמינים ומינרלים הינם שותפים הכרחיים לתהליכים חיוניים רבים מאד בגופנו. היעדרם מעכב מאד את קצב הביצוע של תהליכים אלה. התוצאה היא הידרדרות קשה ביכולת ההיתמודדות של האדם וביכולתו להתאושש ממצבים שונים. ישנה גישה האומרת כי לאנשים עם בעיות נפשיות ישנה דרישה גבוהה בהרבה לויטמינים, וכאשר אינה מסופקת, מצבם נוטה להחמיר.(ראה באתר בהמשך)
הרפואה נוטה להפחית בערכם של ויטמינים ומינרלים באופן יחסי ומסתמכת על טבלאות המציינות את הכמות המינימלית החיונית ביום במקום על כמויות גבוהות בהרבה שהניסיון מראה שהן עובדות.
בנושא הזה, גם לי, כאדם שקיבל השכלה 'רפואית' באוניברסיטה, היה קשה בתחילה להבין את השימושיות הרבה שיש להם. ההתנסות האישית שלי הראתה לי שהידע שקיבלתי בלימודי הרוקחות היה חלקי בלבד וכי יש תשובות ויש הסבר מדוייק לתופעות רבות שה'מדע' מתעלם מהן או מתכחש להן מסיבותיו שלו.
מידע וניסיון רב בנושא ניתן למצוא בספרות על `פסיכיאטריה אורתו-מולקולרית`. `אורתו`-פירושו: ליישר, לתקן. `אורתו-מולקולרי` פירושו: שימוש במולקולות (חלקיקי חומר זעירים) שמתקנות.
אחוז מסויים מהפונים לפסיכיאטריה יכולים להיעזר בשיטה האורתו-מולקולרית כדי לתמוך ולסייע לכל תכנית טיפול חלופית שתיבחר.
פרטים באתר: www.orthomolecular.org
ובקישורים המרתקים המצויים באתר זה.
טיעונים על כך שויטמינים עלולים להזיק מגוחכים כאשר משווים אותם לנזקים שגורמות התרופות הפסיכיאטריות. מקורם של טיעונים אלה מובן.
הערה חשובה:
לעיתים השימוש בתרופת הרגעה הינו חיוני למרות שמדובר בסם. חולה שנמצא בפסיכוזה קשה עלול להרביץ, להשתולל לפגוע באנשים שרוצים לעזור לו או בעצמו. אולם ברור שעדיף לצמצם את השימוש בחומרים אלה למידה המינימלית ההכרחית כאשר זה אפשרי. שימוש בכלים המפורטים בהמשך יאפשר לאותו אדם להיות פחות מגורה מסביבתו, ולכן אותה אלימות תפחת בהדרגה בעוצמתה. בהמשך, שילוב תכשירי הרגעה טבעיים (אחד מהם הוזכר לעיל) עשוי לסייע להפחתת מינוני התרופות. ביצוע הדרגתי מאד של השלבים הבאים יכול להגביר את הסיכוי שאדם יתאושש ויתחזק ביחס למצבו ההתחלתי.
כמעט תמיד ניתן לעזור לאנשים שעברו טראומה או המצויים במצב של משבר או אובדן (אם טיפול ממושך בסמים פסיכיאטריים לא גרם להם לנזק שקשה לתקנו). אלטרנטיבה שפויה זו איננה מזיקה וכמובן שלא תחמיר את מצבו.
האלטרנטיבה לפסיכיאטריה מבוססת על `התאוששות והחלמה` של האדם המעורער בסיוע כלים שונים, ולא על `סימום` קבוע שלו בתרופות.
ב`התאוששות והחלמה`: האדם חוזר לעצמו בהדרגה.
ב`סימום`: מצבו האמיתי מידרדר עוד יותר, הוא מתרחק מ'עצמו', והוא הופך לתלותי ואף מכור.
התאוששות יכולה להתאפשר רק כאשר מרחיקים מסביבתו של האדם את הגורם לטראומה, וכן כל דבר שמזכיר את הגורם לטראומה לפרק זמן מספיק.
מרכזי התאוששות חלופיים שיתבססו על העקרונות הללו יכולים להיות ממומנים על ידי המדינה. הם יכולים להוות תחליף הומני (אנושי) למרכזי האישפוז של ימינו. הפעלתם תחסוך הון עתק למדינה ולמשק (ראה שוב באתר של ד"ר לורן מושר).
הצעה לטיפול בהתקף פסיכוטי ראשון
התיאור הבא איננו מתאים כמובן לכל מקרה של פסיכוזה, ובמיוחד לא למי שעבר כבר כמה התקפים וגופו התרגל לתרופות. זהו פירוט השלבים ההגיוניים בכתנית כזו. התכנית המלאה חייבת, בהתאם למקרה, להתבצע תחת פיקוח. היא מתאימה גם לאנשים עם קושי קל יותר, שיכולים להתקדם עליה בקצב מהיר בהרבה. משך הטיפול יכול לנוע בין יומיים לכמה חודשים.
(התכנית מבוססת על המקורות שבתחתית המאמר).
שלב לא מחייב (תלוי במקרה):
אם האדם מצוי בהתקף פסיכוטי קשה ועדיין משתולל לאחר מתן חומרי הרגעה טבעיים (כדוגמת קלציום ומגנזיום בתמיסה צלולה), הוא יקבל כדור או זריקת הרגעה כטיפול חירום בלבד.
שלב א`- טיפול בגוף:
1. בדיקה גופנית מקיפה
מקרים רבים שהוגדרו כ`מחלת נפש` נבעו ממחלות גופניות שלא אותרו או מצריכה של תרופות מסויימות. כאשר הפסיקו את התרופה או טיפלו במחלה, בגידול, באלרגיה, בזיהום שגרמו טפילים, בזיהום על ידי כימיקלים, בחוסר איזון הורמונלי או בחסר תזונתי פחתו התופעות הנפשיות או נעלמו. משום כך חשובה מאד בדיקה גופנית יסודית כשלב ראשון, וטיפול ראשוני המבוסס עליה.
2. תזונה טובה
ידוע שאדם שאינו אוכל ומזניח את ארוחותיו יכול להפוך בהדרגה לעצבני ואף מעורער. מזון איכותי ומשביע, שעשיר במיוחד בחלבונים, הינו מרכיב הכרחי בטיפול באדם שמצבו הנפשי מעורער. המזון מחזק ומייצב אותו. אדם שאינו אוכל בעצמו יכול להיות מוזן במזון נוזלי ואף בהזנה דרך הוריד.
3. ויטמינים מינרלים ותוספי מזון מתאימים
חשוב לספק ויטמינים ומינרלים שונים בכמויות גבוהות יותר מהמצוי בתזונה הרגילה, וכן תוספי מזון שונים שמחזקים את האדם, מרגיעים אותו, ומקלים עליו מאד.
על פי ניסיון מצטבר יכולים תוספי מזון שונים לשמש כתחליף משמעותי ולא מזיק לחלק נכבד מהטיפול התרופתי. קלציום ומגנזיום, ויטמינים ומינרלים שונים, שמנים מסוג אומגה 3, אבקות חלבון מזינות ותוספים אחרים יכולים לייצב מאד את האדם.
שלב ב`-החלפת סביבה ומנוחה:
1. סביבה שונה, רגועה, נקייה ואסתטית עם מינימום של דרישות והפרעות. במקרים רבים חיוני מאד להחליף סביבה, כדי לא להיתקל כל הזמן באנשים ובמקומות שיעוררו מחדש את הקשיים שהאדם עבר. בסביבה כזו נמנעים מלהאזין למהדורות חדשות, ולא מספקים עיתונים יומיים אשר עשויים להגביר דאגה ומתח. יחס נכון למטופל הינו התנאי החשוב ביותר הנדרש כדי להשיג תוצאות. אדם יכול להתאושש רק בסביבה שתנהג בו בשיא הכבוד וההתחשבות.
2. מנוחה ללא הגבלה. אם האדם מתקשה לישון, ניתן לעזור לו עם תכשיר מתאים של קלציום ומגנזיום, אשר יכול להחליף כמעט כל כדור הרגעה. וכן תוספי מזון שונים וצמחים.
שלב ג`- שיקום התקשורת עם הסביבה
(רק כאשר האדם מתחיל מיוזמתו ליצור תקשורת עם אנשים בסביבתו):
1. טיולים רגליים קצרים בסביבה ירוקה ומרגיעה.
2. עיסוקים קלים במידה שאינה מעמיסה עם מינימום של דיבורים ורעש.
3. כלים חלופיים רבים יכולים לעזור כאן. ניתן למנות כאן גם הומיאופתיה, דיקור ורפואת צמחים סינית, שיאצו, מסז`, רפלקסולוגיה, ושיטות טיפול גופניות אחרות תוך קבלת הסכמתו המלאה.
4. המשך מנוחה.
שלב ד`- טיפול בגורמים (החיצוניים) למצב
(רק כאשר האדם מביע נכונות לשוחח על עצמו):
1. להקשיב לו.
2. לעזור לו למצוא גורמים חיצוניים בחייו שתרמו למצבו הקשה (כגון הורה מכביד, מעביד נוקשה, וכו.).
3. ללמד ולתרגל אותו כיצד לטפל בהם באופן הדרגתי. לוודא שהוא עושה זאת.
משלב זה והלאה יש להכניס את האדם למשמעת הולכת וגדלה של עבודה יצרנית עם תפוקה שהוא צריך לעמוד בה. כמות התפוקה הנדרשת ממנו חייבת בכל שלב להיות מספיק מאתגרת כדי שירגיש סיפוק, ומספיק מעייפת כדי שיישן טוב בלילה אך בהחלט במסגרת רצונו ויכולתו.
שלב ה`- ארגון החיים
לעזור לו לארגן מחדש את חייו לשביעות רצונו (לעיתים מציאת עבודה אחרת, סביבה חדשה, קשרים חדשים, וכו`.)
שפע מידע נוסף וסימוכין מצוי בקישורים המצורפים בסוף המאמר.
בלתי אפשרי להתאושש תחת השפעת התרופות. סמים מרחיקים את האדם מעצמו. הם לא מאפשרים לו להתאושש. בלתי אפשרי להתאושש בתנאים של מחלקה סגורה כפי שהיא קיימת היום במוסדות הפסיכיאטריים. אשפוז כפוי, קשירת חולים למיטותיהם או איום לקשור אותם, צעקות, שוק חשמלי, כל אלה הם גורמים מאד מערערים גם אם הם נעשים לאחרים בסביבתך. אי אפשר להתאושש בסביבה כל כך מאיימת. חולים רבים לא משתחררים לעולם מהטראומה שעברו במוסדות הפסיכיאטריים. מצב הרוח של מאושפז פסיכיאטרי הוא מאד תנודתי ולא יציב, כיון שסביבת האשפוז מאד סוערת ומאיימת. פסיכיאטרים במתקני אשפוז עסוקים ללא הרף בשינויים בטיפול התרופתי בניסיון ``לייצב" את המטופל מהסיבה הזו בדיוק.
כלים אלה עזרו כבר לרבים: ניסיונות ברחבי העולם מוכיחים שכלים אלה יכולים למנוע מאנשים רבים להפוך להיות תלויים בסמים פסיכיאטריים לכל חייהם. (ראה בהמשך: בקישורים לאתרים של הפסיכיאטרים ד"ר פיטר ברגין, ד"ר לורן מושר וד"ר תומס זאס).
הפתרון הפסיכיאטרי רק נראה זול יותר, או יעיל, משום כך הוא מתוקצב על ידי מערכת הבריאות במדינה. אולם מסתבר שטיפול פסיכיאטרי, ברוב המקרים, הוא טיפול `לכל החיים`. אילו האלטרנטיבה הייתה מיושמת, היא הייתה חוסכת מהאדם אשפוזים חוזרים וביקורים חוזרים אצל הפסיכיאטר או רופא המשפחה, שכיום נמשכים כל שארית חייו. זה היה חוסך השתתפות לכל החיים של קופות החולים בעלות התרופות והאשפוזים, ובעלות משכורתם של רופאים רבים. זה היה מפחית מכל אזרח את גובה תשלומי המיסים כגון מס בריאות ומס הכנסה, שבאמצעותם מממנת המדינה את הפסיכיאטרים שבתוך קופות החולים ואת המערכת הפסיכיאטרית בכלל.
אנשים `תלויים` מייצרים פחות, חולים יותר, מתקשים להתמודד ולכן גם פחות יעילים. הסימום הנרחב של אזרחים פוגע גם בכלכלת המדינה. יותר ויותר אנשי מקצוע צריכים לטפל באוכלוסיה הנזקקת העצומה הזו. כל אלה דורשים תקציב הולך וגדל. התקציב מגיע מכספי המיסים של האנשים שעדיין ממשיכים לייצר. גם תקציבי הרווחה וקיצבאות הביטוח הלאומי בגין "נכות נפשית" שמטפסים יותר ויותר מהווים נטל כלכלי ניכר על משלם המיסים שצריך להחזיק על גבו את תוצריה של תעשיית הסימום ההמוני הזו. הלחץ הכלכלי הזה רק ייגבר בעתיד אם נרשה לפסיכיאטרים ואף לרופאי המשפחה, שהם הראשונים להחדיר את פתרונות הבזק ההרסניים האלה לציבור, להמשיך ללכוד מתוכנו אנשים שבמקרים רבים עברו משבר זמני בלבד, ולרוב לא מספקים להם את כל המידע לגבי ההשלכות האפשריות של הטיפול הפסיכיאטרי.
לקבלת תכנית אישית, ייעוץ או כל עזרה נדרשת, קבעו איתי פגישה!
אילן סלומון
רוקח, יועץ ומטפל
054-5481939
ilansalom@gmail.com
