א. האם נערכו לך לפני כן בדיקות מעבדה כדי לאתר סיבות גופניות למצבך הנפשי?
ב. האם הרופא בדק שאינך סובל מתזונה דלה או יעץ לך לשפר אותה כדי להקל על מצבך?
ג. האם ישנו מצב מכביד כלשהו בחייך (שבמקום להפנות אותך למי שיעזור לך לטפל בו, הרופא רושם לך כדור פסיכיאטרי לפני שהציע שתטפל בו בדרכים אחרות)?
ד. האם הרופא רשם בתיקך הרפואי אבחנה פסיכיאטרית כדי שיוכל לספק לך תרופה זו? האם אתה מסכים שישימו עליך הגדרה כזו? האם אתה מסכים שיצטבר בתיקך הרפואי מידע שעשוי בבוא העת להביא למעקב או השגחה פסיכיאטרית עליך בעתיד?
ה. האם הרופא אמר לך שאין לך אבחנה פסיכיאטרית, אבל בכל זאת רשם לך כדור למשך תקופה של כמה חודשים כי 'זה יעשה לך טוב'?
ו. האם הרופא מנה בפניך את תופעות הלוואי של התרופה שרשם לך כמו האפשרות לפתח בה תלות, או החמרת מצבך בעת הפסקתה או לאחר מכן? זכותך לדעת כיצד ישפיעו התרופות שאתה נוטל על מצבך בעתיד.
איש לא מתכחש לכך שאנשים יכולים לסבול מבעיות קשות בחייהם, שלעיתים הם עלולים להיות מאד לא יציבים מבחינה נפשית. דאגה לבריאות הנפש היא בהחלט פעילות חשובה וחיונית. אולם, הדגש חייב להיות ככל האפשר על אמצעים שישפרו ויחזקו את האדם, במקום אמצעים שיגרמו לו לתלות או יחלישו אותו, וכך יחמירו בהדרגה את מצבו.
אילן סלומון
רוקח יועץ
054-5481939
ב. רוקח מסביר: זעם רצחני של אם הוא תופעת לוואי של נוגדי דיכאון
גם 'מסעות ההרג' בבתי ספר בארה"ב היו קשורים לנטילה של נוגדי דיכאון בידי אותם נערים
הסתכלות שטחית על הריגתם של ילדים תמימים בידי הוריהם יוצרת את הרושם כי כל אדם יכול להפוך פתאום למפלצת ללא כל סיבה.
רק היכרות יסודית עם דרך הפעולה של סמים על המוח יכולה לשפוך אור על החידה של התנהגות כל כך מזעזעת. זהו מידע שחובה לפרסם אותו, כיון שאסור שיהיה טיוח בנושא כה גורלי.
כיצד ייתכן שאדם מדוכדך, שבקושי מתנהל בחיים, הופך פתאום לחיה חסרת מעצורים?
כיצד קורה שמבוגר, שאנשים בטחו בו, מאבד בין רגע את כושר השיפוט שלו, ורוצח את ילדיו. אולם כיצד קורה, שלאחר שנים אנו מגלים כי אותו אדם, שהוגדר כ'בלתי אחראי למעשיו', יצא מן האשפוז, ו'שפיותו שבה אליו', כמו במקרה של מרינה דוידוביץ' (ראה ידיעות אחרונות גיליון יום ו', 5.9.08).
התשובה לכך היא סמים פסיכיאטריים, במיוחד נוגדי הדיכאון, שאנשים אלה נטלו.
בשנים האחרונות הצטברו עדויות רבות אודות הקשר בין נטילת תרופות נוגדות דיכאון לבין התקפי זעם, רציחות והרג המוני. ניתן להשוות זאת לקשר שבין שתיית אלכוהול לבין התפרצויות זעם אלימות.
12 מתבגרים שביצעו הרג המוני בבתי ספר בארה"ב ובמדינות אחרות בשנים האחרונות נטלו או בדיוק הפסיקו ליטול תרופות נוגדות דיכאון, לעיתים בשילוב עם תרופות נוספות (הרשימה המלאה ברשותי).
ובישראל לדוגמה:
אלי פימשטיין,שבדצמבר 2002 הטביע את ביתו,היה נוטל סרוקסט, נוגד- דיכאון ממשפחת SSRI.
מרינה דוידוביץ', שהטביעה את שתי בנותיה באמבטיה, טופלה בתרופה מאותה משפחה.
שי מיימון ממזכרת בתיה נטל פרוזק לפני שרצח את חברתו והתאבד ביולי 2001.
פרדי שטצלר רצח את אשתו, אליס, בזמן שנטל פאבוקסיל, נוגד דיכאון ממשפחת SSRI בנובמבר 1991.
דניאל עוקב, קצין בשירות בצה"ל, רצח ופצע תיירים טרמפיסטים במכוניתו לאחר שנטל תרופה נוגדת דיכאון בעקבות המלצת פסיכיאטר.
אדיר עוזר, בן 24, שרצח בסכין מטבח את הטבח של מסעדת 'ממה מיה' ב-16באפריל, 2004, היה תחת טיפול תרופתי באותה תקופה.
חשוב לציין שהתופעות הקשות, שיפורטו בהמשך, עלולות לקרות בעיקר כאשר מתחילים ליטול את התרופה, כאשר מגבירים מינון או כאשר מפסיקים ליטול אותה באופן פתאומי.
זוהי תופעה ידועה, שאותו סם, בריכוזים שונים בדם, עלול לגרום להשפעות שונות ואף הפוכות לחלוטין מהמצופה. שימו לב לדוגמאות הבאות:
1. אלכוהול - מרומם מצב רוח במינון קטן, אולם עלול לגרום למדכא של מערכת העצבים בריכוזים גבוהים ואף להתקפי זעם בשימוש יומיומי או בכמות גדולה.
2. עלון אזהרה של הFDA משנת 2004 מזהיר כי כל נוגדי הדיכאון ממשפחת ssRI, שאמורים לטפל בדיכאון, עלולים לעיתים דווקא להגביר מחשבות אובדניות או התנהגות אובדנית. (פירוט בהמשך).
3. ריטלין - סם ממריץ בטבעו, גורם לריסון ודיכוי של ילדים מיד לאחר נטילתו (דיכוי תיאבון, דיכוי מצב רוח), אולם גורם להמרצה משמעותית כאשר ריכוזו בדם פוחת לאחר מספר שעות עד כדי התנהגות חסרת שקט, ואף אלימה. (ראו אזהרה בנושא גם בעלון התרופה).
חייבים להבין, שרישום סמים פסיכיאטריים לאוכלוסיות הולכות וגדלות יוצר מצב בלתי נמנע, שבו המשתמשים בהם עלולים לסבול משינויים פתאומיים במצב הרוח. זה קשור במיוחד לנטילה לא סדירה או להגברה פתאומית במינון. התוצאה של תנודות פתאומיות כאלו במצב הרוח עלולה, כפי שנוכחנו, לסכן מבוגרים וילדים המצויים בקרבת המטופל ללא כל אזהרה מוקדמת.
חשוב להבין כי לחברות התרופות עניין רב שמידע כזה לא ייחשף, ובמקרים רבים הן שוכרות רופאים ורוקחים, כדי שיטענו בבית המשפט, כי לא היה קשר בין האירועים לבין התרופות, שלקחו הרוצחים (סימוכין מצויים ברשותי), אולם כל אדם חייב להביט בעצמו על העובדות הללו ולהיות מודע להן.
רשימה חלקית של אזהרות בינלאומיות בנוגע לנוגדי דכאון (הרשימה המלאה ברשותי).
בפברואר 1995: פרסמה ה'רשות האוסטרלית לתרופות' עלון אזהרה על כך שלנוגדי דיכאון מסוג SSRI ישנה תסמונת גמילה. בין התסמינים המדווחים היו: חרדה, אי שקט, הזיות, מצבי רוח משתנים וסיוטי לילה.
באוגוסט 2003: הוציאה יצרנית ה'Effexor' (נוגדי דיכאון ממשפחת SSRI) אזהרה לרופאים בארה"ב על כך שהתרופה עלולה לגרום לעוינות, מחשבות אובדניות, ופגיעה עצמית מתחת לגיל 18.
באוקטובר: הודיעה רשות התרופות האוסטרלית שנוגד הדיכאון 'Remeron' , המשווק גם בארץ, יכול לגרום לתופעות קשות שביניהן: חרדה, אי שקט, סיוטי לילה והזיות.
במרץ 2004: פרסמה הועדה המייעצת של הFDA הנחייה גורפת לגבי נוגדי דיכאון ממשפחת ה-SSRI המזהירה כי תרופות אלה גרמו לחרדה, עצבנות, התקפי פאניקה, חוסר שינה, עוינות, תוקפנות, אימפולסיביות, חוסר שקט חריף ופסיכוזה,וכן החמרה בדכאון והתנהגות אובדנית.
בדצמבר : פרסמה הרשות האוסטרלית לתרופות אזהרה, הממליצה על זהירות ברישום נוגדי דיכאון לילדים ומתבגרים עקב הופעת מחשבות אובדניות, תוך ציטוט מחקר חדש שהראה שהפרוזאק (SSRI) גרם לעלייה בהתאבדויות, פגיעה עצמית, תוקפנות ואלימות.
באוגוסט 2005: פרסמה הרשות האירופית לתרופות אזהרה חריפה בנוגע לנוגדי דיכאון לילדים עקב: התנהגות אבדנית כולל ניסיונות התאבדות ומחשבות אבדניות, תוקפנות, עוינות וכעס או התנהגויות דומות.
בנובמבר: ועדת הFDA לבטיחות בשימוש תרופתי דיווחה על 'מחשבות רצח' כתופעה שלילית של שימוש בEffexor בשחרור מושהה (SSRI).
לסיום: מצורפים 3 קישורים לקליפים קצרים שנועדו להגביר את מודעות הציבור לנושא:
אילן סלומון
רוקח, יועץ
054-5481939
