שמי אילן סלומון. אני רוקח, בוגר לימודי הרוקחות באוניברסיטה העברית משנת 1990.

במהלך שנים של עבודה ולימודים בתחום הרוקחות, בריאות הנפש, בחינוך  ובהוראה,  נחרדתי לגלות כיצד ילדי ישראל, מבוגרים ואמנים מוכשרים רבים הולכים שולל אחר תעמולה מתעתעת ואינטרסנטית באמצעי התקשורת, שהופכת מאות אלפים מהם לצרכני קבע של ריטלין, תרופות נגד דיכאון ותרופות פסיכיאטריות נוספות.

כרוקח, אני יכול להעיד כי תרופות אלה הינן סמים לכל דבר, אשר בהדרגה עלולים לפגוע בגופו ובנפשו של המשתמש בהם, ואף להחמיר את מצבו. רבים מגלים זאת רק כאשר הם שקועים עד צואר בתופעות  הלואי, ושום אמצעי, מלבד תרופות נוספות, לא מצליח להקל על אומללותם. את מה שאני, כרוקח, כבר יודע, אלפי מטופלים מגלים בעצמם רק לאחר סבל אישי ממושך.

משום כך חיפשתי במשך שנים דרכים לא רפואיות ולא תרופתיות להקל על בעיות נפשיות. 

ניתן לשפר בעיות קשב וריכוז, בעיות למידה והתנהגות, מתח, חרדה, בעיות שינה, דיכאון וכמעט כל כאב גופני מבלי ליטול סמים או תרופות פסיכיאטריות באופן קבוע.

כיון שאינני רופא אינני עוסק בהפחתת תרופות פסיכיאטריות אצל הנוטלים אותן. לצערי גם הפסקת נוגדי דיכאון עלולה להיות מלווה לעיתים בסבל רב, ותופעות לא פשוטות כגון מאניה, החמרת דיכאון, וחוסר תיפקוד גם אם לא היו קיימים לפני תחילת השימוש בהם.

אתם מוזמנים להתייעץ איתי:

1. אם אתם מעוניינים להכיר דרכים לא רפואיות להקל על מתח נפשי, בעיות קשב וריכוז, דיכאון, דיכאון לידה, חרדה וקשיים נפשיים אחרים, ולא רוצים ליטול או לתת לילדיכם ריטלין או תרופות פסיכיאטריות אחרות.

2.  אם אנשי חינוך, רפואה או עובדי רווחה לוחצים או כופים עליכם לעבור אבחון פסיכיאטרי, לשלוח ילד לאבחון כזה או ליטול תרופות פסיכיאטריות בניגוד לדעתכם, ואינכם יודעים כיצד להגן על זכויותיכם. 

3. אם אתם רוצים לקבל יותר מידע על תופעות הלואי והנזקים הצפויים בעקבות נטילת תרופות פסיכיאטריות שנרשמו לכם לפני שתיטלו אותן.

4. אם אתם רוצים לדעת יותר על הסיכונים שבקבלת שוק חשמלי (נזעי חשמל), אישפוז או כל טיפול פסיכיאטרי אחר, לפני שאתם חותמים על טופס הסכמה מדעת.

5
. אם אתם רוצים עזרה בכל בעייה אחרת שקשורה ללמידה, ליקויי למידה, הורות, מצב רוח, כאבים, יחסים וכמובן, בריאות, תזונה ומשקל.  

              אל תהססו להתקשר אלי או לכתוב לי מייל! 
                                            אילן סלומון 
                                          054-5481939    

                                ilansalom@gmail.com

 פגישה איתי איננה תחליף לייעוץ רפואי או טיפול רפואי אצל רופא מוסמך.

 צפו בסרטון הקצר הבא:
 
http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=2198456

מי אמר שסמים זה "טוב"?
  
צעירים רבים, שמגיעים אלי לאחר אישפוז פסיכיאטרי מדווחים שסמים "קלים" היו הסיבה הראשית ולהידרדרות הנפשית שלהם.
הם פנו  לסמים כדי "להרדים" תחושות לא נעימות או "ריק קיומי", אולם לאורך זמן הסמים גרמו לתחושות הללו להתעצם ולהחמיר.

זה בדיוק מה שהפסיכיאטריה עושה:
היא נותנת לאדם עוד ועוד תרופות כדי "להרדים" תחושות קשות שהתרופות הקודמות החמירו.

זהו מעגל טראגי וקטלני!

האם בעיות וקשיים באמת נפתרים על ידי תרופות פסיכיאטריות?  סביר יותר, שאדם, שנוטל סמים אלה פשוט לא מרגיש סבל, וחי בעולם של אשלייה זמנית, שסופה גרוע. האם באמת מגלים לנו את כל הסיכונים והנזק של תרופות אלה בטווח הארוך? האם יש בכלל דרך חזרה מטיפול בתרופות פסיכיאטריות? הייתכן שמסתירים, ולא מלמדים את הרופאים בעצמם, שקיימות תשובות שאינן מזיקות לרבות מבעיות הללו לפני שהן מחמירות? מי אחראי למחדל הזה?

ה'מדע' הפסיכיאטרי מנסה לשכנע את הציבור שחרדה, דיכאון, בעיות קשב וריכוז וכו' אינם ניתנים לפיתרון; ש'זה גנטי', ושמדובר ב'חוסר איזון כימי במוח'; ייאוש מוחלט למי שעובר אבחון אצל הפסיכיאטר. מסתבר שזה לא ממש מדויק!  יחד עם יצרני התרופות ובתמיכתן הכלכלית, מפרסמת הפסיכיאטריה עוד ועוד הפרעות חדשות, משכנעת יותר ויותר אנשים שהקושי שלהם נמצא במוח,  ומשווקת להם את הסמים שלה, שמשתלמים מאד למערכות הבריאות, אולם גורמים לנזק בלתי הפיך, והופכים אותם לצרכנים כרוניים. אני מקווה שבזכות אתר זה תוכלו לראות שקיימות עוד אפשרויות.

 הבעייה עם הפסיכיאטריה היא שהיא מגדירה כמעט כל מצב נפשי או התנהגות  כ'הפרעת נפש'. למרות חוסר המדעיות המובהק שבשיטת אבחון זו, החוק מתיר לפסיכיאטר לאבחן, לתייג אותך ולשלול את זכויותיך. מותר לפסיכיאטר, על סמך אבחנות אלה, לכלוא אותך בסביבה מלחיצה ומשפילה, לקשור אותך, וכמובן לכפות עליך בכוח לבלוע סמים, גם אם אתה מסרב לכך בתוקף. מאות אבחנות ותוויות, חסרות בסיס רפואי ממשי, מאפשרות  לפסיכיאטרים  לגרום נזק נפשי וגופני בלתי הפיכים לאנשים הכי חלשים בחברה. הם עושים זאת באין מפריע יום אחרי יום במסווה של 'רפואה', ובגיבוי מלא, אך סמוי, של חברות התרופות, אשר גורפות רווחים עצומים מהמכירות של סמים אלה.

שימו לב לדוגמאות הבאות:

ביישנות הפכה על ידי הפסיכיאטריה להפרעה נפשית: 'הפרעת חרדה חברתית', ומחייבת נטילת תרופות נגד חרדה.
העדפת בילוי מול האינטרנט מוגדרת על ידי הפסיכיאטריה כהפרעה נפשית: 'הפרעת התמכרות לאינטרנט'. הטיפול דומה ל'טיפול' בהתמכרויות: תרופות נגד דיכאון.
העדפה לבצע קניות בבתי טבע הפכה למרבה הגיחוך גם היא להפרעה נפשית: 'הפרעה כפייתית של צריכת מזונות בריאות'
. גם הטיפול לכך הוא תרופות פסיכיאטריות.

 עשרות ההשפעות השליליות של התרופות הפסיכיאטריות, כגון, חרדה, תוקפנות, אי שקט או מחשבות אובדניות מוצגות כ 'תופעות לואי', אולם מסתבר שאלו הן השפעות ידועות וצפויות של סמים על מוח האדם, והן חלק בלתי נפרד מצריכה שלהם.

באמצעות אבחונים פסיכיאטריים גורמים לאמנים, לספורטאים ולילדים מוכשרים רבים להאמין כי הם חריגים, וכך גם הופכים אותם לצרכנים קבועים של סמים, אשר בהדרגה מחסלים את יכולותיהם.

העלאת המודעות הציבורית לקיומן של חלופות לפסיכיאטריה, היא צעד ראשון בדרך להפסקת הביזיון שמאפיין תחום זה, כאשר השפלה, ברוטליות, פגיעה בזכויות אדם ונזק מוחי בלתי הפיך שגורמים סמים תרופתיים ומכות חשמל נחשבים לטיפול, וזוכים למימון ממשלתי בשם הרפואה.  בפועל, 'טיפולים' כאלה רק מייצרים עוד חולי ונחשלות, וכך מצריכים שימוש בעוד ועוד תקציבי רווחה שמשלם המיסים צריך לממן. באופן זה הם ממוטטים את עתידה של החברה. במקביל מזרימה הפסיכיאטריה את תקציבי הבריאות שלנו לכיסם של תאגידי תרופות בינלאומיים. תוך שהיא מגבירה את מספר החולים הפסיכיאטריים במקום להפחית אותם, הפסיכיאטריה מחזקת את שליטתם ומעורבותם האינטרסנטית של חברות אלה בסדר היום הציבורי על חשבון רווחתו ועתידו של האזרח הפשוט.

  פסיכיאטרים יוצאים נגד חבריהם למקצוע!

במאמר במגזין  האמריקני 'פסיכולוגיה היום' באוקטובר 1999 מספר הפסיכיאטר הידוע דר' לורן מושר כיצד החליט לבטל את חברותו ב 'אגודת הפסיכיאטרים האמריקנית' לאור "שימוש היתר הלא מוצדק וההרסני בסמים פסיכיאטריים של רבים מחברי למקצוע בעידודן של חברות התרופות". גישתו הייתה להשתמש במינימום של תרופות ובמכסימום של תמיכה נפשית לחולים במוסד שהקים לצורך המחקר המוצלח שביצע. באמצעות גישה זו הצליחו כל המאושפזים' שהוגדרו כסכיזופרנים' לחזור לתפקוד בתוך תקופה קצרה יחסית, ולא להזדקק עוד למה שהוא כינה 'תרופות שמשבשות את המוח'. שורה של רופאים בעלי שם אימצו מאז את גישתו, ומודים בגלוי, שתרופות פסיכיאטריות מחמירות בהדרגה את מצבו של המטופל

ראה:  www.moshersoteria.com

 האומנם חוסר איזון כימי במוח?

 התיאוריה שעליה מבוסס הטיפול בתרופות פסיכיאטריות מדברת על 'חוסר איזון כימי במוח'. לטענתה סמים אלה מספקים חומרים כדי 'לאזן' את המוח. זוהי תיאוריה שמעולם לא הוכחה. שום חוקר לא הצליח מעולם למדוד או להגדיר מהו מוח מאוזן או לפתח בדיקה ביולוגית כלשהי שיכולה להראות מהי הרמה הנכונה של חומר כלשהו במקום כלשהו במוח. העובדה שסמים מטשטשים כאב נפשי, או גורמים ל'אופוריה' (=תחושה של התרוממות רוח) לא אומרת שיש מחסור בהם בגוף. תיאוריה זו גרמה בתוך שנים ספורות למיליוני אנשים בכל העולם להפוך לצרכנים קבועים של תרופות נגד דיכאון, כגון: פרוזק (פריזמה, פרוזאק), סרוקסט, רסיטל, ציפרלקס, לוסטרל, רמוטיב ואחרים.

 מתנגדי התיאוריה טוענים שסמים אלה מתערבים בפעילות המוחית, משבשים אותה, ורק מייצרים תחושה של הקלה, אולם גורמים נזק רב ומתמשך למערכת העצבים. המתנגדים מתבססים על אינסוף דיווחים על נזקים ארוכי טווח של תרופות פסיכיאטריות. הם טוענים שיש לטפל באנשים עם קשיים התנהגותיים או נפשיים באמצעים שאינם הרסניים ועם מינימום של תרופות כאלה.

  ד"ר פיטר ברגין, פסיכיאטר אמריקני נודע, כותב בספרו: "להילחם בפרוזק": "אם קפה ואלכוהול משפיעים על החשיבה ועל המוח, זה לא אומר שהם חסרים לגוף או לחשיבה. באותו אופן, אם התרופות משפיעות על המוח, זה לא אומר שיש משהו חסר במוח שמצדיק שימוש בהם. זהו הגיון עקום ובלתי מדעי". הוא פירסם ספרים על כך שהתרופות, הניתנות על ידי חבריו למקצוע, פועלות באמצעות שיבוש פעילות המוח, גורמות נזק רב, ולא באמת מרפאות את האדם.