'ציפרלקס' לא יעיל לטיפול בחרדה לאחר טראומה.
טיפול נפשי כן.
מחקר חדש, שנערך על ידי צוות חוקרים בראשותו של ד"ר אריה שלו מהמחלקה לטראומה בבית החולים הדסה, פורסם החודש (אוקטובר, 2011) בכתב העת: Archives of General Psychiatry"" . במחקר השתתפו מעל מאתיים אנשים, שהגיעו לבית החולים לאחר שעברו אירוע טראומטי.
האנשים שנבחרו למחקר היו אלה שסבלו מחרדה חריפה בעקבות האירוע גם כתשעה ימים בממוצע לאחר התרחשותו.
המחקר ניסה לבדוק האם יש חשיבות להתחיל בטיפול נפשי סמוך למועד התרחשות הטראומה, ואיזה טיפול מועיל יותר בטווח הארוך: טיפול נפשי(נבדקו שני סוגי טיפול) או ציפרלקס.
חלק מהמשתתפים קיבלו טיפול שהתחיל כשלושים יום מהאירוע (סמוך להתרחשותו), ונמשך על פני 12 שבועות. שאר המטופלים היו ברשימת המתנה, והתחילו בטיפול הנפשי רק כשלושה חדשים במקום חודש לאחר התרחשות המאורע (טיפול מאוחר יותר).
המטופלים בחלק הראשון חולקו לקבוצות. שתיים מהקבוצות קיבלו סוגים שונים של טיפול נפשי, הקבוצה השלישית קיבלה טיפול יומיומי בתרופת הציפרלקס (תרופה נגד דיכאון הנרשמת גם לטיפול ב"הפרעת חרדה"). הקבוצה הרביעית קיבלה כדור דמה (שאינו מכיל את התרופה).
לאחר חמישה חודשים רק 20% מאלה שקיבלו טיפול נפשי בטווח הקצר עדיין סבלו מפוסט טראומה, לעומת כ58% בקבוצה של מקבלי הטיפול המאוחר יותר. בחלוף תשעה חודשים מתחילת הניסוי שתי הקבוצות השתוו. 20% מהמשתתפים בשתי הקבוצות נותרו עם תסמיני חרדה.
אולם הממצאים המפתיעים מתייחסים לציפרלקס. לאחר חמישה חודשים לא פחות מ-60% מאלה שנטלו ציפרלקס עדיין סבלו מתסמיני חרדה, בדיוק אחוז הסובלים בקבוצה שנטלה כדור דמה (שלא הכיל תרופה). לציפרלקס הייתה תוצאה זהה לזו של נפגעים שלא נטלו את תרופה. לעומת זאת, בטיפול הנפשי רק כ- 20% המשיכו לסבול מהתסמינים. הטיפול הנפשי הועיל ל 40% יותר מהנבדקים לעומת מתן של ציפרלקס או שום טיפול.
מסקנות המחקר: טיפול נפשי עדיף על השימוש בתרופת הציפרלקס בטיפול בחרדות שלאחר טראומה. הטיפול הנפשי יעיל גם אם אין הוא ניתן קרוב מאד למועד התרחשות הטראומה. השפעת הציפרלקס הייתה זהה להשפעת כדור דמה.
פרשנות: היות שתרופת הציפרלקס ניתנה במשך 12 שבועות, הרי שנראה שתסמיני החרדה פשוט חזרו במלואם במהלך החודשיים שעברו בין הפסקת התרופה ועד לבדיקה. זוהי הוכחה לכך שלתרופות הדיכאון ישנה השפעה רק בעת נטילתן, ומעידה שלאחר הפסקתן, הבעיות נוטות לחזור במלוא עוצמתן, ואינן נפתרות. יתרה מכך, נטילת ציפרלקס מטעה את המשתמש לחשוב כי הבעיה נפתרה, וכך אין הוא פונה בעצם לטיפול נפשי, שבניגוד לציפרלקס באמת פותר את הבעיה. המסקנה המעשית היא שבניגוד לשיקולים הכלכליים, טובתם של נפגעי חרדה לאחר טראומה איננה ליטול ציפרלקס אלא לקבל טיפול נפשי.
קישור לתקציר המחקר:
